ע"א 691/15 אלעזר פרברי נ. אבנר אסולין

בהתאם לאמור בהחלטתי מיום 2.11.2015, הגיש המערער בקשה מתוקנת לתיקון הודעת הערעור כך שהיא תופנה אף כנגד החלטת בית המשפט של פשיטת רגל מיום 26.5.2015. המשיבים מתנגדים לבקשה.

הרקע העובדתי בקליפת אגוז: ביום 25.11.2014 פסק בית המשפט של פשיטת רגל כי ככל שהמשיב 1 (להלן: החייב ) יפקיד סכום של 200,000 ₪ בקופת פשיטת הרגל בתוך פרק זמן של שנתיים ימים - יזכה להפטר. הערעור דנן, אשר הוגש ביום 28.1.2015, מופנה כנגד פסק הדין האמור (להלן: פסק הדין ). מספר חודשים לאחר מכן הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה להורות לחייב להמשיך ולהפקיד בקופת פשיטת הרגל הן את התשלומים החודשיים בהם חויב והן את הפיגורים אשר הצטברו. בקשה זו נדחתה ביום 26.5.2015, ובגדרה צוין בין היתר כדלקמן: "...אני קובע כי החייב יהא פטור מתשלום חוב הפיגורים ומהתשלום החודשי העתידי, עד לתום התקופה שנקצבה בפסק הדין לתשלום סך 200,000 ₪" (להלן: ההחלטה ). ביום 10.6.2015 הגיש המערער לבית המשפט של פשיטת רגל בקשה לעיון חוזר בהחלטה. בקשה זו נדחתה ביום 6.9.2015.

ביום 20.10.2015 הגיש המבקש, בגדר הליך זה, בקשה לתיקון הודעת הערעור כך שתופנה אף כנגד ההחלטה. בהחלטתי מיום 2.11.2015 ציינתי כי על פני הדברים עומדת למערער זכות ערעור על ההחלטה, מאחר שהיא מהווה מעין החלטה משלימה לפסק הדין אשר אינה טפלה לו או נוגעת אך לביצועו או ליישומו (וזאת מבלי להידרש לשאלה האם יש לראות בה משום "צו בפשיטת רגל"). עם זאת הוספתי, כי המועד להגשת הערעור חלף וכי בקשת התיקון אינה מתייחסת לסוגיה זו. לפיכך, לא ראיתי להיעתר לבקשת התיקון אך אפשרתי למערער - אשר אינו מיוצג - להגיש בקשה מתוקנת אשר תתייחס לסוגית האיחור. מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקש, האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שסבר כי מקורה של ההחלטה ב"שגגה טכנית" של בית המשפט ועל כן הניח כי יש מקום להגיש בקשה לעיון חוזר, אשר ההכרעה בה התעכבה כאמור עד ליום 6.9.2015. עוד ציין המערער, כי הזמן אשר חלף ממועד המצאת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (7.9.2105) ועד למועד הגשת בקשת התיקון המקורית (20.10.2015) נעוץ, בין היתר, בחגי תשרי ובצורך בקבלת ייעוץ משפטי. כאמור, המשיבים מתנגדים לבקשה.

בחנתי את הבקשה על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, וסבורני כי דינה להתקבל תוך חיוב המערער בהוצאות לטובת המשיב 2.

אכן, עצם הגשתה של בקשה לעיון חוזר אינה מאריכה את המועד להגשת הליך ערעורי ואף אינה מהווה בהכרח טעם מבורר למתן ארכה להגשת ההליך. זאת ועוד, אף לאחר דחיית הבקשה לעיון חוזר לא אצה למערער הדרך והוא המתין מספר שבועות עד להגשת בקשת התיקון המקורית. חרף האמור, דומני כי מתקיימים שני טעמים אשר בהצטברם יחד מצדיקים היענות לבקשה. ראשית , הקשר ההדוק בין ההחלטה לבין פסק הדין, אשר ביחס אליו תלוי ועומד ההליך דנן. בנסיבות העניין קיים הגיון רב לאפשר קיומה של ביקורת ערעורית על שתי ההחלטות יחדיו, ולא אך על פסק הדין; שנית , העובדה שחרף הזמן אשר חלף מאז הגשתו של הליך זה, מצוי הוא עדיין בראשית דרכו וטרם הוגשו בגדרו סיכומים מטעם איזה מן הצדדים. משכך, היענות לבקשה אינה צפויה לסרבל את ההליך.

על רקע האמור סבורני כי מתקיים בענייננו "טעם מיוחד" המצדיק הארכה של המועד להגשת ערעור על ההחלטה. משכך, ובשים לב לקשר ההדוק שבין פסק הדין מושא הליך זה לבין ההחלטה, יהיה המערער רשאי לכלול את השגותיו על ההחלטה בגדר הערעור דנן. המערער יגיש איפוא הודעת ערעור מתוקנת בהתאם לאמור תוך 10 ימים מיום המצאת החלטה זו. לאחר מכן יועבר התיק ליומן בית המשפט לשם קביעת מועדים חדשים . בנסיבות העניין יישא המערער בהוצאות בסך 1,500 ₪ לטובת המשיב 2.