ע"א 691/15 אלעזר פרברי נ. אבנר אסולין

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו מיום 25.11.2014 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' חזק ) בפש"ר 5174/04, בגדרו נקבע, כי בכפוף לכך שהמשיב 1 (להלן: החייב ) יפקיד בקופת פשיטת הרגל סך 200,000 ש"ח הוא יזכה להפטר.

1.

החייב הוכרז כפושט רגל בשנת 2004 והמשיב 2 (להלן: הכונס הרשמי ) מונה כנאמן על נכסיו. נגד החייב אושרו תביעות חוב בסך של 541,000 ש"ח, שמתוך סכום זה סך של 270,000 ש"ח משקף תביעות שהגיש המבקש.

2.

בפסק הדין, שאת ביצועו מבקש המבקש לעכב, הוכרעו בקשת החייב למתן צו הפטר וכן שלוש בקשות שהגיש המבקש: למימוש דירת המגורים של החייב (להלן: הדירה ), למימוש יתרת נכסיו של החייב (ובעיקר סימני מסחר מסוימים) וכן בקשה ליתן לחייב הלוואה, המובטחת במשכנתא על הדירה, שתאפשר לו להחזיר את חובותיו.

בית משפט קמא קיבל את בקשת החייב למתן צו הפטר בכפוף לכך שיפקיד בקופת פשיטת הרגל סך של 200,000 ש"ח וזאת בתוך תקופה של שנתיים. בין היתר, עמד בית משפט קמא בהחלטתו זו על התקופה הארוכה בה מצוי החייב בהליכי פשיטת רגל (10 שנים) ועל כך, שההפטר מותנה בהפקדת סכום כסף שיאפשר להשיב לנושים 47 אחוזים מחובם. מנגד, דחה בית משפט קמא את בקשות המבקש.

באשר לבקשה למימוש הדירה הוסבר, כי מהלך כזה עשוי להיתקל בקשיים לא מבוטלים מאחר שהדירה שייכת גם לאשת החייב, ומאחר שבני הזוג מטופלים בילדה קטינה ועליהם לספק לה מדור מתאים. בית משפט קמא עמד על כך שגם אם הדירה תמומש, הנושים יזכו לקבל ממנה, לכל היותר, סכום של 425,000 ש"ח (לאחר ניכוי חלקה של אשת החייב בדירה ותשלום חוב המשכנתא) וכי במכלול הנסיבות, יש להעדיף את הצעת הכונס הרשמי כי מתן ההפטר יותנה בכך שהחייב יפקיד בקופת פשיטת הרגל סך של 200,000 ש"ח. כאמור, המבקש ביקש גם כי מתן ההפטר יותנה בכך שהחייב ייטול ממנו הלוואה, מובטחת במשכנתא, להחזר חובותיו. בית משפט קמא דחה גם בקשה זו בציינו כי "התניית מתן ההפטר בחיוב החייב ליטול ההלוואה המוצעת תהיה פעולה בלתי מידתית ותותיר את החייב תחת עול החיוב בהחזר חובות [ל]פרק זמן נוסף שאינו סביר". לבסוף, נדחתה גם בקשת המבקש למימוש סימני מסחר הנמצאים בבעלות משותפת של החייב ואחיו. בין היתר ציין בית משפט קמא, כי "כל ניסיון שיעשה לממש את סימני המסחר יארך זמן רב ביותר, וספק אם יצלח, שכן לא ברור כעת אם לאותם סימני מסחר שצוינו לעיל יש ערך כלשהו, כאשר לאחי החייב מחצית הזכויות בנכס". כן צוין שהכונס הרשמי מסר שהוא אינו ערוך למימוש נכס זה.

3.

כלפי פסק הדין המתואר לעיל הגיש המבקש ערעור ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. המבקש מלין על החלטת בית משפט קמא ליתן לחייב צו הפטר בתנאים שפורטו לעיל, אף שבאמצעות מימוש נכסיו של המבקש ניתן יהיה להשיב לנושיו של החייב חלק משמעותי יותר מחובותיו, ועל כן, לטענתו, לערעורו סיכויים טובים. המבקש אף טוען, כי התנהלותו של החייב לאורך הליכי פשיטת הרגל מעידה על "מוסר תשלומים גרוע" ועל כן קיים חשש שלא יעלה בידו להפקיד בקופת פשיטת הרגל את הסכום עליו הורה בית משפט קמא, ובכך עלול להיגרם לנושיו נזק בלתי הפיך.

4.

הכונס הרשמי מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור אינם טובים כלל וכלל מאחר שהכרעתו של בית משפט קמא מבוססת בעיקר על קביעות שבעובדה, ובקביעות מעין אלה ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב. לא הוגשה תגובה מטעם החייב.

המבקש ביקש להתיר לו להשיב לתשובת הכונס הרשמי וצירף לבקשה זו את נוסח התשובה שהוא מבקש להגיש. לפנים משורת הדין, עיינתי גם בתשובה האמורה, שהוגשה בפועל עוד בטרם ניתנה הרשות להגישה.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. סבורני, כי השיקולים הרלבנטיים - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות - אינם נוטים לטובת המבקש. באשר למאזן הנוחות נראה, כי שיקול זה מטה את הכף באופן ברור לעבר דחיית הבקשה. כאמור, בענייננו מבקש המבקש כי נורה על עיכוב ביצועו של פסק דין, שכל שנקבע בו הוא כי החייב יזכה בהפטר אם יפקיד בקופת פשיטת הרגל סך של 200,000 ש"ח בתוך שנתיים. בנסיבות אלה ההחלטה על מתן ההפטר איננה "סוף פסוק" ולבית משפט קמא יש סמכות לבטל או לשנות את החלטתו בעניין זה ככל שהחייב לא יעמוד בתנאי שהוצב לו (ראו סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980). מעבר לכך, כפי שהבהיר בית משפט קמא בהחלטה אחרת, בתקופת התנאי, קרי בתקופה שניתנה לחייב למלא אחר התנאי שיזכה אותו בהפטר, החייב עודנו מצוי תחת צו כינוס, על כל המשתמע מכך (וראו בעניין זה סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל וכן ש ' לוין וא' גרוניס פשיטת הרגל 86-85 (מהדורה שלישית, 2010)) ומכאן שיש קושי לטעון כי החייב עלול לנקוט בפעולות שיביאו לאיבוד ערכם הכלכלי של הנכסים המוזכרים בבקשה באופן שיהיה בו לסכל את הליכי הערעור, ככל שזה יתקבל.

מעבר לכך, גם לא השתכנעתי כי לערעור סיכויים טובים באופן שמצדיק היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע. טענות המבקש, לפיהן יש לנקוט בפעולות מסוימות כדי להעשיר את קופת פשיטת הרגל, הובאו בחשבון בפסק דינו של בית משפט קמא, אך נקבע, כי בנסיבות, כלל לא ברור שפעולות אלה אכן יעשירו את קופת פשיטת הרגל באופן שלו טוען המבקש. מנגד, נקבע, כי מתן ההפטר, תוך התנייתו בהפקדת סכום לא מבוטל בפקודת פשיטת הרגל, מאזנת נכונה בין האינטרסים של החייב מזה ושל הנושים מזה. בניגוד לאמור בתגובתו לתגובת הכונס הרשמי, בסופו של יום, המבקש כן מבקש לערער על ממצאי עובדה, שכן, בערעורו ממשיך המבקש לטעון כי נקיטה בפעולות הנזכרות תסייע בהכרח בגיוס סכומים נכבדים לקופת פשיטת הרגל, אף, שכאמור, בית משפט קמא לא השתכנע כי אלה הם אכן פני הדברים. בנסיבות אלה, ונוכח דבריו הברורים של בית משפט קמא באשר לאפשרות שהחייב יחוייב בנטילת הלוואה מן המבקש (בקשה שלה התנגד אף הכונס הרשמי), איני סבור כי ניתן לומר כי סיכויי הערעור גבוהים, וזאת נאמר באספקלריה של דיני עיכוב הביצוע והבחינה הלכאורית הנדרשת בשלב זה.

6.

לבסוף אציין, כי בשל טעות דיונית הבקשה דנא הוגשה מספר חודשים לאחר הגשת הערעור על פסק דינו של בית משפט קמא ובבקשתו מנסה המבקש להלין על החלטות שניתנו לאחר שניתן פסק הדין נשוא הערעור ואף להסתמך עליהן לצורך ביסוס בקשתו. ברי, כי הדרך בה נקט המבקש אינה הדרך הדיונית המתאימה ועל כן איני רואה להתייחס לטענותיו בעניין זה.

סוף דבר. הבקשה נדחית. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות.