פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3062/14 - א'
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. יצחק חן
2. רוית חן
נ ג ד
המשיב:
חיים אוזן
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"א
22871-05-12 שניתן ביום 27.2.2014 על ידי סגנית הנשיא ש' דברת
בשם המבקשים:
עו"ד משה אזולאי
בשם המשיב:
עו"ד איתי גור
החלטה
בקשה לעיכוב ביצוע חיוב בהוצאות שכר טרחה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגנית הנשיא ש' דברת ) בת"א 22871-05-12 מיום 27.2.2014, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב, חיים אוזן (להלן: המשיב ). בפסק הדין נקבע כי המשיב הינו בעל המניות היחיד בחברת אנדי הנדסה ייזום וביצוע בע"מ (להלן: החברה ) וכי המבקשים, יצחק ורוית חן (להלן, בהתאמה: המבקשים 1 ו-2 ) ישלמו למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ש"ח.
1.
המשיב הגיש תביעה נגד המבקשים למתן סעד הצהרתי לפיו הינו הבעלים היחיד של החברה וכי הסכם מיום 18.12.2008, עליו חתמו המשיב והמבקשת 2, ואשר בו הוסדרה, בין היתר, העברת מחצית ממניות החברה לידי המבקשת 2 (להלן: ההסכם ), בטל. במסגרת התביעה העלה המשיב טענות שונות בגינן יש לראות את ההסכם כבטל, וביניהן, הטענה כי ההסכם בוטל בהסכמה לאחר שתנאי מתלה להעברת המניות שנקבע בהסכם לא קויים, כעולה, בין היתר, מהתנהלות המבקשים לאחר חתימת ההסכם ומשורה של ראיות חיצוניות להסכם.
2.
כאמור, תביעתו של המשיב
התקבלה. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כי לא התקיים התנאי שנקבע בהסכם להעברת המניות לידי המבקשת 2 – כי המשיב ייתן הסכמתו להעברת המניות בכפוף לכך שהמבקשים יוכיחו את יכולתם הכלכלית לסייע לחברה. כל זאת, כאשר ממילא ההסכם בוטל בחודש אפריל 2009 על ידי המבקש 1 והצדדים לא ראו עצמם עוד כשותפים ממועד זה ואילך, ועל כן אין המבקשת 2 זכאית לזכויות כלשהן מכוח ההסכם. בתוך כך, קיבל בית המשפט את גרסת המשיב לאירועים ומנגד התרשם כי המבקש 1 ובא כוחו במועדים הרלבנטיים אינם מהימנים וקבע כי אין לתת משקל לעדויותיהם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי נסיבות חיצוניות לחוזה, ובראשן התנהלותם של המבקשים לאחר חתימת ההסכם – במסגרתה נקטו בחוסר תום לב בצעדים שמטרתם לפגוע בחברה – מלמדות אף הן כי המבקשים לא ראו עצמם כבעלי מניות או כשותפים בחברה ובניהולה.
3.
במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע – במסגרתה מתבקש, כאמור, עיכוב חיוב המבקשים בהוצאות בלבד
– טוענים המבקשים כי סיכויי ערעורם גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. בתוך כך, מצביעים המבקשים על שלושה חשבונות בנק של החברה שהוגבלו, על שלושה פסקי דין כספיים שניתנו נגד החברה בשנת 2013 ועל קיומם של הליכים משפטיים תלויים ועומדים כנגד החברה, או כנגד החברה והמשיב. המשיב טוען מנגד, כי סיכויי הערעור קלושים מאחר שהוא מתמקד בתקיפת ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו שנומק כדבעי, על יסוד ניתוח מעמיק של ראיות ושל עדויות עדים אשר העידו לפניו. בנוסף, טוען המשיב כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הראיות עליהן מצביעים המבקשים בקשר ליכולתו הכלכלית נוגעות רובן ככולן לחברה בלבד, ואינן רלבנטיות למשיב עצמו.
4.
לאחר עיון בבקשה ובתגובה על צרופותיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין [תקנות 466 עד 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984], כאשר בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע רק במידה ושוכנע כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכן כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, שכן ככל שתדחה בקשתו, השבת המצב לקדמותו תהא קשה מאוד עד בלתי אפשרית [ראו למשל: ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) , פסקה 7 (17.12.2009)]. ודוק, כאשר מתבקש עיכוב ביצועו של חיוב כספי יטה בית משפט זה, ככלל, שלא לעכבו [ראו למשל: ע"א 7745/09 אטיאס נ' סלומון , פסקה 4 (26.11.2009) ; ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002)], אלא בהתקיים חשש ממשי כי במידה ומבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעור לא יוכל הלה לגבות את כספו בחזרה [ראו למשל: ע"א 3330/11 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' לוי , פסקה 4 להחלטתי (24.5.2011) והאסמכתאות הנזכרות שם]. בענייננו, שני שיקולים אלו מטים את הכף לדחיית הבקשה .
5.
באשר לסיכויי הערעור ; אציין כי עיקר הטענות שמעלים המבקשים נוגעות לממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי ולקביעות ביחס למהימנות עדים – לרבות בדבר חוסר מהימנותו הבולט של המבקש 1 – וביחס למשקלן של ראיות שהוצגו לפניו. אשר על כן, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים נוכח העובדה כי קביעות אלה של בית המשפט המחוזי, המתמקדות בנסיבות המקרה ומושתתות על ניתוח הראיות שלפניו, עוסקות בשני עניינים אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב אלא במקרים חריגים.
6.
באשר למאזן הנוחות ; הלכה היא כי יש לתמוך טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית של הזוכה על פי פסק הדין להשיב את שזכה בו להיתמך בתשתית ראייתית מבוססת [ראו למשל: ע"א 5963/10 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ , פסקה 7 להחלטתי (26.8.2010) והאסמכתאות הנזכרות שם]. המבקשים לא הצליחו לשכנע כי אם יתקבל ערעורם
לא יהיה להם מאין להיפרע, שכן טענתם מגובה בנתונים הנוגעים לחוסנה הכלכלי של החברה בלבד, אשר ברי כי אין בהם כשלעצמם –
ובהעדר כל נתון על חובות או קשיים כלכליים בהם מצוי המשיב באופן אישי – כדי לתמוך בטענה זו.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משנתבקשה תשובה, המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ג' באב התשע"ד (30.7.2014).
ש ו פ ט