ע"א 3477/11 אייל שני נ. עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. הבקשה הוגשה במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שלא לאשר את הסדר הנושים שהוצע בתיק פשיטת הרגל של המערער. יצוין כי המערער הוא שף במקצועו. בית המשפט המחוזי הגדיר את המקרה כ"יוצא דופן, חריג שבחריגים", וציין כי "עניין לנו בחייב אשר אין ולא תיתכן מחלוקת שהינו בעל כושר השתכרות יוצא דופן בגובהו ואשר צפויים לו בעתיד הקרוב חוזים במסגרתם יוכל לשלשל לכיסו כמות נכבדה מאד של כספים" [ההדגשה במקור – ג' ש'].

לאחר עיון בבקשה ובתצהיר, מצאתי לנכון לפטור את המערער מתשלום אגרה, אך אין בידי ליתן לו פטור מלא מהפקדת עירבון.

כאמור, המערער הוכרז פושט רגל (בשלהי שנת 2009). לפי תקנה 14(ד)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, עובדה זו מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולת כלכלית לשלם אגרה. זאת ועוד, כאשר הערעור גופו נסב על שאלת היכולת הכלכלית של יוזם ההליך, הנטייה היא להפעיל את סמכות הפטור בגמישות יחסית, לאור החשש מפני היווצרות "מעגל שוטה" שבו בעל-הדין יידרש לגייס סכום-כסף כדי להוכיח שהוא נעדר כספים (ראו בש"א 8954/08 סיגל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 11.2.2009); ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה(5) 361 (2001)).

עם זאת, עמדתו של המערער כי עצם ההכרזה על בעל-דין כפושט רגל צריכה להקים מניה וביה הנחה בדבר פטור מלא הן מתשלום אגרה הן מהפקת עירבון (בכפוף לבחינת סיכויי ההליך), היא מרחיקת לכת. די שאציין כי בעל-דין המבקש פטור מהפקדת עירבון – ובכלל זה בעל-דין השרוי בהליך פשיטת רגל – נדרש להראות כי אין ביכולתו להסתייע בקרובי משפחה ובידידים לצורך גיוס הסכום הנדרש. המערער אמנם סבור כי דרישה זו בעייתית, אולם אין בטענותיו כדי לשמוט את הקרקע מתחת לכלל המושרש בעניין זה. אציין, כי אך לאחרונה הובהר שבכל הנוגע לאפשרות להסתייע בקרובי משפחה, לא די בהעלאת טענות בעלמא, אלא יש להציג תשתית ראייתית הולמת (ראו דברי כבוד השופט נ' הנדל בבש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 17.12.2009) ).

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר המונח לפניי, לא שוכנעתי כי המערער נעדר יכולת להפקיד עיבון בהליך זה. ראשית אציין, כי חרף החלטתי מיום 11.5.2011, המערער בחר להציג תשתית ראייתית דלה למדי בתמיכה לבקשתו: דו"חות על הכנסות והוצאות (ללא מסמכים נוספים לביסוס הנתונים הכלולים בדו"חות), ותלושי משכורת בסך של 6,000 ₪ (לא כולל "הכנסות ממדיה"). איני רואה לקבוע בגדרי ההליך שלפניי מסמרות לגבי שאלות שהתעוררו, כגון בעניין עיסוקיו והכנסותיו של המערער; אולם אני קובע חד-משמעית כי לא שוכנעתי שהמערער אינו יכול להסתייע, במידת הצורך, בקרובים ובידידים לצורך מימון עירבון. המערער לא ביסס כנדרש את טענתו כי בני משפחה אינם נכונים לתמוך בו (ראו עניין ונדר הנ"ל), ויותר מכך, הוא עצמו מציין כי "חבר קרוב" מממן את ייצוגו המשפטי. לכאורה, באותה הדרך שבה מממן המערער את ייצוגו עליו לממן גם את העירבון שנועד להבטחת הוצאות הצד שכנגד. המערער נמנע מלמסור פרטים לגבי יכולתה של בת זוגו לסייע לו, והסתפק באמירה כי היא קשרה עמו קשר לאחר מעשה פשיטת הרגל "ועל כן אינה נדרשת לממן את חובותיו או להעמיד ערובות". זאת ועוד, המערער מציע לשלם במסגרת הסדר הנושים סכום של קרוב למיליון וחצי ₪ במזומן, שאותו לדבריו ישלמו צדדים שלישיים (תוך הסתמכות על הכנסותיו העתידיות). ברור כי בעל-דין שיכול להעמיד סכום כה גבוה בעזרת צדדים שלישיים, אינו יכול להסתפק – בבואו לבקש פטור מהפקדת עירבון (בסכום נמוך בהרבה מהצעת ההסדר) – בטענה כללית ובלתי-מבוססת כי הסביבה הקרובה אינה מוכנה להושיט לו יד.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, אני קובע כי המערער יהא פטור מתשלום אגרה בהליך זה, אך עליו להפקיד עירבון בסך של 8,000 ₪. העירבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.