ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעבירות של אינוס ומעשה סדום. בית המשפט גזר את עונשו של המבקש למאסר בפועל של שלוש שנים, מאסר על-תנאי של שנה אחת וחייב אותו לפצות את המתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה, הן על ההרשעה והן על העונש.

עם מתן גזר הדין נאות בית המשפט המחוזי לדחות את תחילת המאסר של המבקש למשך חודש ימים, עד יום 24.1.99, כשעד מועד זה נשארות בתוקפן הערבויות שנקבעו בתיק זה, לצורך הבטחת התייצבותו של המבקש לריצוי המאסר. עכשיו הוא מבקש מבית משפט זה שיוסיף וידחה את תחילת המאסר עד להכרעה בערעור. הוא מבסס את בקשתו בעיקר על הטענה כי יש לו סיכוי טוב לזכות בערעור על עצם ההרשעה, וכן על הטענה שתקופת המאסר שנגזרה עליו אינה ארוכה, ואם יהיה עליו להתחיל מייד בריצוי המאסר קיים חשש שירצה חלק גדול מן העונש עד שתינתן הכרעה בערעור. כמו כן, הוא מוסיף, למבקש אין כלל עבר פלילי, אין הוא מסוכן, והראיה היא שלא היה עצור במשך תקופת משפטו, ואין יסוד לחשוש שיימלט מן הדין.

בהחלטה שנתתי ביום 7.1.99 ביקשתי מפרקליטות המדינה שתגיב על הבקשה לעיכוב הביצוע של עונש המאסר בהנחה שהערעור יישמע על ידי בית משפט זה לא יאוחר מסוף חודש מרץ 1999. הפרקליטות השיבה כי היא מתנגדת לעיכוב המבוקש.

אכן, על פי המדיניות המקובלת על בית משפט זה, ספק רב אם ראוי, במקרה זה, לעכב את תחילת המאסר. אמנם איני סבור כי צפוייה סכנה מצד המבקש, לרבות סכנה של הימלטות מן הדין, אם תחילת מאסרו תידחה בחדשים ספורים, עד להכרעה בערעור. אולם, מן הצד השני, תקופת המאסר שנגזרה עליו אינה קצרה, ונראה כי הסיכוי שלו לזכות בערעור אף הוא אינו מצדיק דחיית המאסר.

עם זאת, לאחרונה נתעוררו מחשבות לגבי המדיניות המקובלת על בית משפט זה לגבי בקשות לדחיית הביצוע של עונש מאסר עד להכרעה בערעור, ודעות שונות של שופטים באו לידי ביטוי בפסיקה. ראו, לדוגמה, בג"ץ 3501/98 דקל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 7068/98 חכמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). הספק לגבי המדיניות המקובלת על בית המשפט בעניין זה נזון בחלקו מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחלקו מן הפרקטיקה המקובלת במדינות מסויימות.

נראה לי כי אין זה ראוי שנמשיך במצב הקיים, בו כל שופט הדן בבקשות לעיכוב הביצוע של עונש מאסר יכריע בהן לפי תפיסת עולמו, והגיעה העת שבית משפט זה יגבש מדיניות שתוכל להנחות כל שופט הדן בבקשות כאלה.

לפיכך אני מחליט להעביר בקשה זאת אל נשיא בית המשפט כדי שיחליט אם להעביר את הבקשה להכרעה של הרכב שימנה לעניין זה.

אני מחליט לעכב את תחילת הביצוע של עונש המאסר שהוטל על המבקש עד להחלטה אחרת על ידי נשיא בית המשפט או על ידי הרכב שימונה על ידו לצורך הכרעה בבקשה זאת.