ע"א 1252/00 מיכל ארזי נ. זמיר חייק, ד"ר

בעלי הדין בשלהם. במקום לעסוק בעיקר ממשיכות לזרום בקשות בעניינים של מה בכך. חבל.

המבקש טוען כי המשיבה לא קיימה אל החלטת כב' הרשמת חגית מאק קלמנוביץ בנוגע למתכונת הגשת הסכומים. בדיקת הסכומים, על ידי מדור קליטה אינה מאששת טענה זו, גם אם המבקשת ניצלה עד תום חלק מרווחים מסויימים, המופיעים בהגדרות אותה החלטה.

עוד טוען המבקש כי המשיבה צרפה כרכי מוצגים, אך לא כללה בהם קלטות מסוימות ואת סכומי המבקש. מכאן מושך המבקש שאלה: "מי יתקע לכפו של המשיב [המבקש], כל לא הושמטו מוצגים נוספים שאינם תואמים את טענותיה של המערערת". המבקש מסביר כי אין "להטיל עליו את מלאכת הבדיקה של עשרת כרכי המוצגים שהוגשו על ידי המערערת". המבקש רשאי לעשות כהבנתו. הגשת כרך מוצגים נעשתה במסגרת התקנות, ושוב - גם אם אלה נוצלו עד תום, אין בכך פגם מבחינה פרוצדורלית.

המבקש פתח בטרוניה הנוגעת להחלטתי להתיר למבקשת להאריך בסכומיה. המבקש אינו מציין כי גם לו הותרה הארכה מקבילה. לא ניתן אלא להצטער על שהארכות אלה גררו תגובות נוקדניות, מפורטות, ווכחניות מצד כל בעלי הדין.

ולבסוף, משום מה ההצעה לנהל דו שיח בין הצדדים (למשל, הגשת כרך מוצגים משותף) אינה נופלת על אוזניים קשובות. אולי ישימו הצדדים ליבם לכך שנתון כמו אורך הסכומים, ומשקל העמודים, אינו עומד להכריע את הסכסוך, וככל שהוא מבטא חוסר הבחנה בין עיקר וטפל הוא עלול אף להכביד על בעלי הדין?

סוף דבר: הבקשה נדחית.