בש"א 9674/07 אחים טופז יהלומים ,ע'י טופז מירבי נ. בנק הפועלים לישראל בע

זהו ערעור על החלטת הרשמת ג' לוין מיום 31.10.2007, לפיה נדחתה בקשת המערערים לפטור אותם מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בבקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדחה את ערעור המערערים על החלטת הרשמת שלא לפוטרם מתשלום אגרה בתביעה על סך של כ- 300 מיליון שקלים שהגישו נגד המשיבים.

1.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעות נגד המשיבים שסכומן הוערך בכשלוש מאות מליון ש"ח. עם הגשת התביעות, הגישו המערערים בקשה לפטור מתשלום אגרה שנדחתה על ידי הרשמת ח' הורוביץ בקובעה כי המערערים אינם עומדים בתנאי תקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987

(להלן: התקנות). עוד קבעה כי המערערים לא צירפו מסמכים המעידים על מצב כלכלי קשה ואף לא הראו על פני הדברים עילת תביעה מבוססת. ערעור שהגישו המערערים על החלטת הרשמת נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא ג' גינת) בהחלטתו מיום 28.03.2007.

2.

על החלטה זו הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ובמסגרתה עתרו לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. בהחלטה מיום 31.10.2007 קיבלה כבוד הרשמת לוין את בקשת המערערים באופן חלקי. הרשמת קבעה כי המערערים אינם זכאים לפטור סטטוטורי מתוקף תקנה 20(4) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן "תקנות האגרות") משום שהפטור הקבוע בתקנה זו אינו משתרע על בקשה לרשות לערער ב"גלגול שלישי". עוד קבעה הרשמת כי בכך אין כדי לשלול מתן פטור מאגרה כאשר המבקש עומד בתנאים הקבועים בתקנה 14 לתקנות האגרות (העדר יכולת כלכלית והליך המגלה עילה). לפיכך, בחנה הרשמת את בקשת המערערים על פי אמות המידה הקבועות בתקנה 14 וקבעה כי המערערים לא צירפו את מלוא האסמכתאות הנדרשות על מנת לשפוך אור על מצבם הכלכלי לאשורו. כמו כן קבעה הרשמת כי המסמכים שצורפו מלמדים על מצבם הכלכלי של שלושה מבעלי הזכויות בתאגידים-המערערים אולם לא צורפו אסמכתאות המעידות כי מצבם הכלכלי של כל התאגידים קשה. לבסוף קבעה הרשמת כי ספק אם ההליך מגלה עילה באופן המצדיק היעתרות לבקשה. לפיכך, נקבע כי אין מקום לפטור את המערערים מתשלום אגרה אולם בשים לב לתשתית החלקית שהוצגה ולטיב ההליך, הופחתה האגרה שעל המערערים לשלם והועמדה על סך של 500 ₪. אשר לבקשה לפטור מהפקדת עירבון קבעה הרשמת כי המערערים לא פרשו תשתית מלאה ועדכנית בדבר מצבם הכלכלי הנטען והנטל המוטל עליהם גובר במיוחד שעה שלא שילמו, כפי שטוענים המשיבים, את ההוצאות בהן חוייבו בבית משפט קמא. עוד קבעה הרשמת כי סיכוייו הנמוכים של ההליך פועלים אף הם, וביתר עוצמה, כנגד היענות לבקשה לפטור מעירבון. לפיכך, קבעה הרשמת כי אין לפטור את המערערים מהפקדת עירבון אך בשים לב לתשתית החלקית שהוצגה לעניין המצב הכלכלי, להיקף המוגבל של ההליך ולמעמדם היחסי של הצדדים, החליטה הרשמת להעמיד את

העירבון על סך של 10,000 ₪.

3.

על החלטה זו מלינים המערערים בפניי. לטענתם, טעתה כבוד הרשמת בקובעה כי ההליך בבית משפט זה הוא בגדר "גלגול שלישי" מאחר ובבית משפט קמא לא התקיים כל דיון ענייני בערעור מטעמם. עוד טוענים המערערים כי לא ידעו שיש חובה להגיש תצהירים של בעלי הזכויות כולם. כן טוענים המערערים כי אין להם יכולת לגייס את סכום העירבון שהינו גבוה מאוד עבורם ובשל כך נחסמת דרכם לבית המשפט. המערערים מוסיפים וטוענים כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים וכי טעתה כבוד הרשמת בכך שלא התעמקה בחומר הראיות אלא הסתמכה על החלטות שגויות של הערכאה דלמטה.

4.

לא מצאתי ממש בערעור ואני מאמצת את החלטתה המפורטת והמנומקת היטב של הרשמת, מטעמיה. זאת הן בכל הנוגע לאי תחולתו של הפטור הסטטוטורי הקבוע בתקנה 20(4) לתקנות האגרות על בקשת רשות הערעור שהוגשה בבית משפט זה, והן בכל הנוגע לסיכויי ההליך ולהעדר תיעוד מספיק לביסוס פטור מאגרה ומהפקדת עירבון על פי תקנה 14. בנסיבות המקרה הנדון, חסד עשתה הרשמת עם המערערים בכך שהעמידה את האגרה ואת העירבון על סכומים מופחתים ואין כל מקום להתערב בהחלטתה.

הערעור נדחה.