ע"א 1333/14 סעדה גואנה מיטרי נ. עו"ד עלס דוברונסקי

ביום 5.1.2014 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בגדרו נדחתה תביעה אותה הגישו המערערים בע"א 1333/14 (להלן: המערערים ) כנגד המשיב בערעור זה (להלן: המשיב ). על פסק דין זה הוגש ביום 20.2.2014 ע"א 1333/14, ובגדרו נקבע עירבון בסך של 35,000 ₪ אשר הופקד זה מכבר. ביום 27.2.2014 דן בית המשפט המחוזי בעניין ההוצאות אשר יושתו בגין ההליך אשר התנהל לפניו, וקבע כי המערערים יחויבו בהוצאות לטובת המשיב בסכום של מעל 500,000 ₪. גם על החלטה זו השיגו המערערים לבית משפט זה (ע"א 2757/14), ובערעור זה העמידה המזכירה הראשית את העירבון על סך של 45,000 ₪. להשלמת התמונה יצוין, כי אף המשיב השיג על החלטת ההוצאות (ע"א 2799/14), וכי נקבע ששלושת הערעורים יידונו יחדיו (החלטתה של כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 28.5.2014).

הבקשות שלפניי נוגעות לעירבון בשני הערעורים אשר הוגשו מטעם המערערים. המערערים עתרו לכך שהעירבון אשר הופקד בגדרו של ע"א 1333/14 ישמש גם כעירבון בגדר ע"א 2757/14. לחלופין ביקשו הם כי העירבון אשר נקבע בגדר ע"א 2757/14 יופחת באופן משמעותי. המשיב התנגד לבקשה האמורה, והגיש מצידו בקשה להגדלת סכום העירבון בגדר ע"א 1333/14 לכדי 150,000 ₪. כן ביקש המשיב כי יחולט סכום של 20,000 ₪ מתוך העירבון בע"א 1333/14, וזאת בגין הוצאות אשר נפסקו נגד המערערים בגדר הכרעה בבקשת עיכוב ביצוע (החלטת כב' השופט א' שהם מיום 13.4.2014). המערערים מתנגדים לבקשה זו. אפנה עתה לדון בבקשות האמורות.

לעניין בקשת המשיב להגדת העירבון בע"א 1333/14 ולחילוטו החלקי :

כידוע, העירבון נועד להבטיח את הוצאותיהם של המשיבים בערעור, ככל שייפסקו, ולאפשר להם להיפרע ללא צורך בהליך משפטי נוסף. משכך, גובה העירבון בהליך הערעור נקבע בראש ובראשונה לפי אומדן ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. אומדן זה מבוסס על שיקולים שונים ובהם, בין היתר, מורכבות ההליך, היקפו, מספר המשיבים, קיומו של ייצוג נפרד עבור בעלי דין שונים, שווי נשוא המשפט, טיב ההליך וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת. מדובר, כמובן, באומדן בלבד ולא במדע מדויק (בש"א 367/89 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186 (1989); רע"א 7028/00 אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28.10.2001)).

מששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי ראוי להגדיל במידה מסוימת את העירבון בע"א 1333/14. זאת בשים לב, בין היתר, להיקפו של ההליך ולרוחב היריעה של הטענות המועלות על ידי המערערים בגדרו של הערעור. לעניין זה ראוי לציין כי כתב הערעור המקורי החזיק למעלה מ-100 עמודים (כתב הערעור תוקן בהתאם להחלטתה של כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 22.4.2014), וכי לשיטת המערערים עצמם טענותיהם מכוונות הן כנגד שורה ארוכה של ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, והן כנגד מכלול קביעותיו המשפטיות. מעבר לאמור, יש ליתן את הדעת לכך שההליך עוסק בנכסים בעלי שווי ממשי אשר הוערכו על ידי המערערים עצמם בסך של 25 מיליון ₪.

לאמור עד כה יש להוסיף את סכום ההוצאות הגבוה אשר נפסק על ידי בית המחוזי. המערערים משיגים אמנם על הסכום האמור, מה גם שאין תאימות הכרחית בין סכום ההוצאות בערכאה הדיונית לבין סכום ההוצאות בערכאת הערעור. עם זאת, אין בכך כדי לאיין את היות גובה ההוצאות בערכאה דלמטה אינדיקציה רלוונטית בקביעת גובה העירבון. עוד יציין, כי אין למעשה מחלוקת שהמערערים לא שילמו את חלקו הארי של סכום ההוצאות האמור. אכן, צודקים המערערים כי הפקדת עירבון בהליך הערעור לא נועדה לשמש לגביית חובות הנובעים מהליכים קודמים, אלא רק לפירעון ההוצאות שייפסקו בערעור, ככל שייפסקו. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שסכום העירבון הינו לעולם אומדן ולא ניתן לדעת במדויק מהו סכום ההוצאות אשר עשוי להיפסק בגדר הערעור, סבורני כי הימנעות מתשלום הוצאות בעבר עשויה להיות בעלת השפעה מסוימת על קביעת גובה העירבון ו"לדחוף" אותו לעבר הרף הגבוה. זאת, לאור החשש מהתנהלות דומה אף ביחס להוצאות אשר ייפסקו על ידי ערכאת הערעור ועל מנת להבטיח כי המשיב יוכל להיפרע את מלוא סכום ההוצאות.

לאור כלל האמור, רואה אני להגדיל את סכום העירבון בע"א 1333/04 ולהעמידו על סך של 60,000 ₪. הפרש הסכום (בסך 25,000 ₪) יופקד תוך 21 ימים (ימי הפגרה יבואו במניין), שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.

לאור הודעת המערערים לפיה שילמו את הוצאות הביניים אשר נפסקו על ידי בית משפט זה, איני רואה להידרש לבקשת החילוט מטעם המשיב. ככל שסבור המשיב כי עומדת לו עילה לחילוט על אף האמור בתגובת המערערים מיום 11.6.2014, יהא הוא רשאי להגיש בקשה מתאימה ואשקול אותה לגופה.

לעניין בקשת המערערים ביחס לעירבון בע"א 2757/14 :

ע"א 1333/14 וע"א 2757/14 הינם שני הליכים ערעוריים נפרדים אשר מופנים כנגד שתי החלטות שונות. משכך, ראוי כי בכל הליך ייקבע עירבון נפרד, וממילא אין מקום להיענות לבקשת המערערים לפיה העירבון בע"א 1333/04 ישמש כעירבון גם בע"א 2757/14. יחד עם זאת, ההחלטה נשוא ע"א 2757/14 אינה אלא הכרעה באשר בהוצאות בהליך שבו ניתן פסק הדין נגדו מופנה ע"א 1333/14, וממילא מדובר במסכת עובדתית אחת. בנסיבות אלו, ומששני ההליכים יידונו במאוחד, ברי כי תוספת ההוצאות האפשרית בגין ההליך בע"א 2757/14 אינה גבוהה.

בנסיבות אלו, צודקים המערערים כי יש מקום להפחתה ממשית של סכום העירבון אשר נקבע בגדרו של ע"א 2757/14. מששקלתי בדבר מצאתי להעמיד את סכום העירבון בהליך זה על סך של 15,000 ₪. אף סכום זה יופקד תוך 21 ימים (ימי הפגרה יבואו במניין), שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה ללא הודעה נוספת.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ייעשה צו להוצאות בגין הבקשות נשוא החלטה זו.