ע"א 6647/98 מנשה גנן נ. פקיד שומה תל אביב 4

בפני בקשה להפחתת סכום הערבון שעל המבקש להפקיד לסכום של 2,000 שקלים בלבד.

המבקש מנמק את בקשתו בחוסר יכולת כלכלית. על פי התצהיר שהגיש הינו שרוי בחובות, העומדים על מאות אלפי שקלים בתיקי הוצאה לפועל וכן בגין החזר משכנתא. לדבריו יוכל לגייס סכום של 2,000 ש"ח מקרובי משפחה וחברים.

המשיב, פקיד השומה, מתנגד לבקשה. הטעם הראשון הוא שהמשיב לא שילם את הוצאות המשפט שהטיל עליו בית המשפט קמא בסך 7,500 ש"ח. כן טוען המשיב, כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח חוסר יכולת כלכלית. לטענת המשיב, אין פירוט בבקשה באשר למצבת הנכסים ולהכנסות של המבקש. לטענתו, חלק גדול מהחובות הן חובות לרשויות המס בגין הלוואות שנטל המבקש מחברה בבעלותו. לטענת המשיב, אין פירוט בבקשה כיצד הושקעו סכומי ההלוואות. אשר למשכנתא שהמבקש טען שרוצבת עליו, טוען המשיב כי עצם העובדה שמדובר במשכנתא בסכום כה גבוה מצביעה על כך שבידי המבקש נכס מקרקעין בעל ערך.

טעם שלישי להתנגדות המשיב הוא חוסר הסיכויים בערעור. לטענת המשיב, פסק הדין דלמטה נשוא ערעור זה מתרכז בשאלה עובדתית שהוכרעה כנגד המבקש. בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בגירסת המבקש, ובית משפט שלערעור, כך טענת המשיב, לא יטה להתערב בממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי.

טעוניו של המשיב בדין נטענו. כדי לזכות בפטור מהפקדת ערבון, על המשיב להוכיח העדר יכולת כלכלית וסיכויים טובים לזכיה בערעור. אולם, אפתח בציון העובדה, כי המבקש לא שילם הוצאות שהושתו עליו בבית המשפט המחוזי. כבר מטעם זה יש מקום לדחיית הבקשה (ראה: ע"א 2007/94 בש"א 2008/94, ארטרכט

נגד זלבסקי , תקדין עליון, כרך 94 (2) 1351).

בנוסף, נראה כי סיכוייו של המבקש לזכות בערעור אינם גבוהים. המחלוקת בפסק הדין, כפי שמציין בית המשפט קמא עצמו, היא מחלוקת עובדתית בשאלה האם הלוואה שנטל המבקש מחברה בבעלותו נפרעה כטענתו, או שמא לא נפרעה וסכום ההלוואה מהווה הכנסה חייבת במס בידיו, כטענת המשיב.

בית המשפט מציין, כי:

"השאלה המתבקשת לדיון... היא שאלה עובדתית פשוטה הכרוכה באמינותה או באי אמינותה, של התמונה שנצטירה מהעובדות עצמן".

בית המשפט לא קיבל את גרסת המבקש ואף קבע, לאחר שניתח את העובדות, כי בהסבריו של המערער:

"התייצבו... מספר מכשולים, לוגיים בעיקרם, שהפכו הסברים אלה, לפארסה כמעט".

כן הוסיף בית המשפט כי:

"ההסבר שהעמיד בפני המערער... אינו מקובל עלי מכל וכל".

כפי שציין בצדק, בא כוח המשיב, מדובר במחלוקת עובדתית, שבית המשפט המחוזי הכריע בה כנגד המבקש, והסיכויים שבית משפט שלערעור יתערב בממצאים אלה קטנים הם.

די היה בשניים אלו - אי תשלום ההוצאות שהושתו על המבקש, וסיכויי הערעור הנמוכים - כדי לדחות את בקשתו. אולם, למעלה מן הצורך אציין, כי המבקש לא הרים את הנטל בנוגע לחוסר יכולתו הכלכלית. המבקש ציין אמנם, כי הוא שרוי בחובות וכדי לתמוך בכך צירף לתצהירו אזהרה מאת לשכת ההוצאה לפועל. אולם, תאריך האזהרה הוא מיום 11.3.98, בעוד שהבקשה שבפני הוגשה ביום 14.12.98, כתשעה חודשים לאחר מכן, ללא כל פרוט מה עלה בגורל החוב מאז. אזהרה אחרת היא מיום 6.10.97. על המבקש היה להגיש מצב חוב מעודכן בהוצאה לפועל נכון ליום הגשת הבקשה שבפני, ודבר זה לא נעשה.

בנוסף, כפי שציין בצדק בא כוח המשיב, באם המבקש עומד בתשלומי משכנתא, יש להניח כי יש בידיו נכס מקרקעין בשווי ניכר. המבקש לא ציין זאת ולא פירט מה שווי הנכס ביחס לחוב הרובץ על נכס זה. המבקש לא פירט גם מה גובה הכנסותיו ביחס לחובות האמורים. על כן, לא עמד בנטל להוכיח כי חסר יכולת כלכלית הוא.

עוד עלי לציין, כי הבקשה להפחתת סכום הערבון ובקשה להארכת מועד להגשתו הוגשו רק לאחר שנשלחה למבקש התראה על דחיית הערעור בשל אי הפקדת ערבון, על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות).

מכל הטעמים לעיל הבקשה נדחית.

המבקש יפקיד את הערבון עד ליום 16.5.99. לא יופקד הערבון עד לתאריך זה, ידחה הערעור כמצוות תקנה 431 לתקנות, מבלי שיתקיים בו דיון נוסף.