ע"א 7221/01י.ג רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ. שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים וה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין שמשמעותה עיכוב מימוש נכסים מעוקלים לשם גביית חוב כספי פסוק שנקבע בפסק הדין קמא, המהווה נשוא הערעור בתיק זה.

2.בין המבקשת למשיבה נכרת הסכם קומבינציה מכוחו קנתה המשיבה מן המבקשת חלק מזכויותיה בקרקע בשכונת גילה בירושלים ובתמורה אמורה היתה המבקשת לקבל חלק מיחידות הדיור שייבנו וכן 250,000 דולר. החוזה לא יצא לפועל לאחר שהתברר כי הקרקעות נשוא ההסכם הופקעו עוד בשנת 1970. בית המשפט המחוזי דן בשאלת האחריות החוזית וקבע כי מדובר בחוזה תקף אשר לא בוטל בידי המבקשת אך בוטל כדין בידי המשיבה מחמת הפרת הסכם על ידי המבקשת. בשלב הדיון בנזק, העמידה המשיבה את תביעתה על פצויים מוסכמים בשיעור 500,000 דולר; בית המשפט דן בטענת המבקשת כי יש להפחית את הפיצויים המוסכמים אך דחה טענה זו. בערעורה לבית משפט זה, מלינה המבקשת על שני חלקי פסק הדין - הן באשר להיבט האחריות החוזית והן באשר לקביעה כי הפיצוי שעליה לשלם למשיבה עומד על מלוא סכום הפיצוי המוסכם שנתבע כאמור.

3.המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב חלקי של פסק הדין ככל שהוא נוגע למימוש שני נכסי מקרקעין (תת חלקות 10 ו20- בחלקה 27 גוש 10865) כאמצעי לקיום החוב הפסוק, אך בקשתה נדחתה. בעקבות דחייה זו, פנתה בבקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית משפט זה וזאת בצד ערעור שהגישה לגופו של פסק הדין שניתן נגדה. בקשתה לעיכוב ביצוע מושתתת על שני אלה: סיכויי הערעור, שהם טובים לטענתה; וקושי להחזיר מצב לקדמותו אם ימומשו העיקולים על נכסי המקרקעין. לדבריה אם יתקבל ערעורה ברי כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו שכן מכירת הנכסים בהוצאה לפועל תהא מעצם טיבה, במחיר חסר ולא יהיה בתשלום הערך הכספי של המקרקעין כדי להשיב נכס בעל ערך דומה לבעליו. זאת ועוד, לטענת המבקשת, לנכסים מסוימים אלה ישנה חשיבות מיוחדת עבורה, שכן הם שוכנים בסמיכות לנכס אחר המצוי בבעלות הורי מנהל-המבקשת.

המבקשת טוענת עוד כי לשם גביית החוב הפסוק לא יהיה מנוס ממימוש המקרקעין אולם בקשתה בכל מקרה לא תמנע גם היזקקות לדרכי גבייה אחרות של החוב אם המשיבה תמצא זאת לנכון. אשר למאזן הנוחות היא טוענת כי המשיבה לא תיפגע מעיכוב הביצוע בשים לב לעובדה כי לא נגרמו לה הוצאות של ממש בקשר לעיסקה. כטענה כללית נטען עוד כי יש להשוות את מצב הדברים בתיק זה לפסק דין בענין פינוי מקרקעין שלגביו נוהגים לעכב ביצוע הפינוי עד ההכרעה בערעור כענין שבשגרה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת ראשית כי סיכויי הערעור אינם טובים. אשר להיבט החזרת המצב לקדמותו היא גורסת כי יש לפעול על פי הכלל הנוהג לפיו בפסק דין לתשלום כסף אין מעכבים, דרך כלל, ביצוע אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות, והעובדה כי ביצוע פסק דין כרוך במימוש נכסים אינה עילה לעיכוב שכן כזה הוא טיבם של הליכי הוצאה לפועל במרבית התביעות הכספיות.

4.בחנתי את עיקרי הבקשה על רקע טיעוני הצדדים, ואלה מסקנותי:

כלל הוא כי הזוכה על פי פסק דין זכאי בדרך כלל לממשו באורח מיידי, והגשת ערעור אינה מעכבת מימוש כזה, אלא אם קיים טעם מיוחד המצדיק עיכוב (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פד"י נ(5) 403, 405; תקנות 466 עד 469 לתקנות סדר הדין האזרחי). טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים אלה: סיכוי טוב לקבלת הערעור וקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק הדין ימומש והערעור לאחר מכן יתקבל.

5.במקרה שלפנינו לא ניתן ביסוס משכנע לאף אחד משני תנאים האמורים. אשר לסיכויי הערעור ניתן לומר כי אין מדובר בהליך שסיכוייו להצליח טובים. נימוקי הערעור מופנים בעיקר כנגד ממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ככל שהדבר נוגע להיבט האחריות החוזית. באשר להיבט הנזק ולסוגיית הפחתת הפיצוי המוסכם, מדובר בענין המצוי בשיקול דעת בית המשפט המחוזי על בסיס אמות מידה שנקבעו בחוק ובהלכה הפסוקה, המופעל במקרים חריגים. על פניו, יקשה לומר כי מקרה זה הינו חריג, המצדיק הפחתה כאמור.

6.אשר להיבט הקושי בהחזרת המצב לקדמותו: ככלל, פסק דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם ענינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, משמימוש פסק דין לתשלום כסף הוא בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה. עם זאת, שאלה היא מה הדין כאשר לשם אכיפת הפסק הכספי יש צורך במימוש נכס מקרקעין, אשר לא יהיה ניתן להשבה בעין לבעליו אם בסופו של דבר יתקבל הערעור. בית המשפט בעבר היה ער לבעייתיות העשויה לעלות עקב מצב דברים זה. בענין בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פרייזין , פד"י מה(5) 499, 504, אמר בית המשפט (המישנה לנשיא אלון):

"בתביעה כספית, חשיבות רבה נודעת לשאלה אם יוכל המערער להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו... שאם לא כן, לא יוכל המערער להשיב את הגלגל אחורנית. כאשר יש צורך במימוש נכסים לצורך ביצוע פסק דין, עלול לכאורה להיווצר מצב בלתי הפיך. ודוק: אי הפיכות זו אין עניינה יצירת מצב חדש... אי ההפיכות יסודה באובדן הבעלות בנכסים שמומשו לצורך תשלום החוב. במצב דברים זה יש לשקול היטב את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מביצוע פסק הדין, את מהות הנכסים, את ההוצאות הכרוכות במימושם ושיקולים נוספים."

אין לשלול, איפוא, קיום צורך בהתייחסות לטענה לפיה קיום פסק דין כספי בדרך של מימוש עיקול בטרם הוכרע הערעור עלול להקשות על המערער להחזיר את המצב לקדמותו באם ערעורו יתקבל.

7.אלא שטענה זו בהקשר האמור מעלה תשלובת של שאלות בעלות אופי מושגי, עקרוני, עובדתי וראייתי המעמידות משוכות בדרך לקבלתה. ברובד העקרוני, עיקול נכסי מקרקעין כאמצעי בידי תובע להבטיח את חובו הכספי במהלך התדיינות משפטית הוא ענין שבנוהג שגרתי כמעט בכל הליך תביעה כספית. העיקול נועד להקל על מימוש החוב הכספי הפסוק ולהבטיח את מיידיות המימוש. הטענה לפיה נזק צפוי ממימוש עיקול מהווה גורם לעיכוב ביצוע פסק הדין על שום קושי אפשרי בהחזרת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל עומדת בסתירה מושגית לתכלית הראשונית שלשמה הוטל העיקול מלכתחילה. יחד עם זאת, סתירה זו אינה שוללת בהכרח, ובמקרה חריג, עריכת מאזן נזקים ונוחות בין החייב לזוכה, כאשר במסגרת מאזן זה ניתן מלכתחילה משקל רב לזכות בעל החוב הפסוק לממשו בהקדם. במסגרת זו יישקלו היבטים שונים, כגון מה היקפו וסוגו של הנזק הצפוי לחייב ממימוש העיקולים קודם להכרעה בערעור; האם הוכח כי החייב לא יוכל לפרוע את החוב הפסוק אלא באמצעות מימוש העיקול והאם הנכס המעוקל הוא בעל חשיבות מיוחדת עבורו באופן שאם ימומש מתן השבה כספית של ערכו באם הערעור יתקבל לא יפצה את בעליו באורח נאות; האם עיכוב מימוש העיקול עלול להביא להפחתה משמעותית בשוויו הבטוחתי באופן שיפגע באורח לא ראוי בזוכה אם יאלץ לאחר דחיית הערעור לממש את העיקול בערך מופחת. יש מקום לבחון גם האם לחייב מקורות מימון אחרים שאינם מצריכים מימוש עיקול ולעיתים יהיה מקום להתייחס לטענת הזוכה כי העדר נכסים נוספים הניתנים למימוש בידי החייב נובע מפעילות פסולה של הברחת נכסים על ידיו. נתונים מעין אלה טעונים בדרך כלל הוכחה, ואכן, ההלכה הפסוקה קבעה כי אף שעיכוב ביצוע פסק דין כספי בשל קושי הכרוך במימוש בטוחות הינו אפשרי, הדבר לעולם יהווה חריג שבחריג, ומותנה דרך כלל בקיומם של שלושה תנאים שעל מבקש העיכוב לבססם: ראשית , קיומה של תשתית עובדתית מוצקה, אמינה ומספקת באשר לאופיים, טיבם ועוצמתם של הנזקים העלולים להיגרם לחייב ממימוש הנכסים ולהעדר יכולתו לפרוע את החוב בלא לממשם. ככלל, הצורך לממש נכסים לשם קיום חוב כספי לא יוכר כשלעצמו כסיבה מספקת לעיכוב ביצוע (רע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פד"י מד(3) 752, 754); אולם הוכרו לצורך כך נסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת מעבר להכבדה הכרוכה במכירת נכסים, למשל כאשר מכירת נכס מעוקל עלולה להביא להתמוטטות כלכלית של החייב, או מקום שמדובר במכירת בית מגורים (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה ת"א, פד"י נג(1) עמ' 187). שנית , סיכויי ערעור טובים; שלישית , כי אין בעיכוב המימוש משום פגיעה של ממש בזוכה, ובמיוחד - בסיכוי כי הבטוחה תשמור על ערכה ותמשיך לשמש בטוחה טובה לחוב כמקודם. על החייב להראות כי מאזן הנזקים והנוחות נוטה בבירור לטובתו. עמד על כך השופט מצא בבש"א 4645/91 משה כובשי נ' בנק הפועלים , דינים עליון כב' 535, באומרו:

"כדי שבית המשפט ייענה לבקשה כזאת מצד חייב, לא די לו שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול או בלתי הפיך, אלא עליו להשתכנע גם בכך, שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט בקיומו של תנאי אחרון זה, מוטל על המבקש להראות, כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השיעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין, שיהיה די בו כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב, אם יידחה הערעור."

(ראה גם ע"א 4765/97 כהן נ' רודיטי , דינים עליון נג, 252).

8.במקרה שלפנינו לא עמדה המבקשת בתנאים האמורים. היא לא הצביעה על נסיבות מיוחדות, חריגות המעמידות את נזקיה הצפויים ממימוש עיקולי המקרקעין בדרגת חומרה מיוחדת. יתר על כן, לא הוצגה על ידה תשתית ראייתית כלשהי לגבי כושר הפרעון שלה מבחינת יכולתה לממן את תשלום החוב הפסוק ממקורות אחרים שאינם תלויים בנכסים המעוקלים; כן לא הובא ביסוס של ממש לטענה כי לנכסי המקרקעין חשיבות מיוחדת עבורה שאינה בת-המרה לכסף, ולא הוכח כי מדובר בנכסים העשויים לשמור על ערכם הבטוחתי המלא גם לאחר עבור זמן, ובהינתן גידולו של החוב הפסוק עם הזמן. הושמעה אף טענה מצד המשיבה כלפי המבקשת כי היא עשתה פעולות להברחת נכסים ואפשר שבשל כך נותרה אך עם שני נכסי המקרקעין עליהם הוטלו העיקולים. לטענה זו לא ניתן מענה מניח את הדעת. על רקע כל אלה מתבקשת המסקנה כי המבקשת לא הצביעה על היותו של מקרה זה בבחינת חריג המצדיק מטעמיה עיכוב ביצוע מימוש העיקולים. היא לא השכילה להראות כי מכלול השיקולים מטים באופן ברור את מאזן הנזקים והנוחות לעברה ולא לעברה של המשיבה. אי לכך, אין מקום לעיכוב מימושם של העיקולים לצורך קיום פסק הדין.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,000 ש"ח.