רע"פ 843/07 טארק אבו-גאנם נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום ברמלה כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 6.8.03, נהג המתלונן ברכבו ופגע ברכבו של המבקש. כתוצאה מהפגיעה, פרצה קטטה בין המבקש לבין אדם נוסף, שנסע ברכבו של המתלונן, אשר בסופה נחבל המבקש. בנוסף, המבקש תקף את המתלונן בכך שהכה בו באמצעות אגרופיו, בעט בו, סטר לו וחנק אותו. לאחר הקטטה, נסע המבקש עם המתלונן למוסך בלוד שם נמסר לו כי שווי התיקון לרכב הוא 6,000 ש"ח. המבקש אמר למתלונן שייכנס לרכבו, ושם איים עליו בכך שאמר לו שלא יצא מפה חי וכי הוא לא יודע עם מי הוא מתעסק. בהמשך הנסיעה איים המבקש על המתלונן פעם נוספת בכך שאמר לו "אל תדאג, אני אגמור את הסיפור הזה עכשיו".

ביום 15.6.05 הרשיע בית-משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת נ' קפלינסקי) את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וכן ביקש תסקיר בעניינו מטעם שירות המבחן. ביום 11.1.06 הטיל בית-המשפט על המבקש את העונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר על-תנאי של שמונה חודשי מאסר שנגזר עליו בתיק קודם, באופן ששישה חודשים ירוצו באופן חופף והיתרה במצטבר, כך שהמבקש ירצה שמונה חודשי מאסר בפועל; קנס בסך 500 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו; וכן פיצוי למתלונן בסך 1,000 ש"ח. בגזר-הדין, התייחס בית-המשפט להמלצת שירות המבחן, לפיה ההליך המשפטי מהווה גורם הרתעתי כשלעצמו ויש לשקול להאריך את המאסר על תנאי שהוטל על המבקש ולחייבו בתשלום פיצוי למתלונן. בנוסף, התייחס בית-המשפט אל עברו הפלילי של המבקש ואל חומרת העבירות בהן הורשע.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ס' רוטלוי והשופטים ע' סלומון-צ'רניאק וד"ר ק' ורדי) דחה את הערעור בהתייחסו לכך שהמבקש הפגין התנהגות בריונית, אלימה וחסרת מעצורים וזאת לאחר שהוטל עליו עונש של מאסר על-תנאי בגין עבירות אלימות קודמות. כמו-כן, התייחס בית-המשפט אל עברו הפלילי של המבקש ולכך שעולה מתסקירי שירות המבחן כי הוא לא לקח אחריות מלאה על האירועים בגינם הורשע. לבסוף, ציין בית-המשפט כי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש מקל וכי אין הוא מוצא מקום להתערב בו, זאת אף בשל העובדה, כי הוא טרם הפקיד את סכום הפיצוי שחויב לשלם למתלונן.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. טענתו העיקרית של בא-כוח המבקש הינה, כי בית-המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל מספיק להמלצת שירות המבחן, לאינטרס השיקום ולנסיבותיו האישיות של המבקש, ובפרט למצבו הבריאותי, אשר עשוי להחמיר בתנאי מאסר.

מנגד, סבורה המשיבה, כי הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. אף לגופו של עניין, טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להדחות היות ובית-המשפט המחוזי התחשב בטענותיו של המבקש וסבר כי העונש שהוטל עליו הינו עונש ראוי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות.

העבירות אותן ביצע המבקש הינן עבירות אלימות חמורות, וזאת לאחר שהוטל עליו בעבר עונש של מאסר על תנאי בגין עבירה של תקיפת שוטר. בית-המשפט התייחס לאמור בתסקירי שירות המבחן אך בסופו של יום, ולאחר ששקל את כל השיקולים הרלוונטיים הגיע למסקנה, כי יש מקום להשית על המבקש עונש של מאסר בפועל. בעניין זה יש לציין, כי האמור בתסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל בית-המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילי (ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' אחמד חלייחל

(טרם פורסם)). בענייננו, ולאור העבירות בהן הורשע המבקש ועברו הפלילי אינני סבור כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ומצדיק את התערבותו של בית-משפט זה.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ההחלטה מיום 26.1.07 - בנוגע לעיכוב ביצוע גזר-הדין - מבוטלת בזה.

על המבקש להתייצב ביום 18.3.07 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.