ע"א 8800/04 אוה שטיינר נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

1.זו בקשה לעיכוב ביצוע הליכי כינוס נכסים על דירת המבקשת והמשיב 3 וזאת עד למתן פסק דין בערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת גרסטל) מיום 13.9.04 בה.פ. 611/04.

2.המבקשת הינה רעייתו של המשיב 3 ורשומה כשותפה המחזיקה 25% ממניות חברה שבבעלות בעלה והיא משמשת כמנהלת החברה יחד עמו. בינואר 1997 חתמה על שטר משכנתא על דירת מגוריה בתורת ערובה לחובות החברה כלפי הבנק. משלא עמדה החברה בהתחייבויותיה כלפי הבנק, המגיעות כיום לסכום העולה על 8 מליון ₪, ביקש הבנק לממש את המשכנתא בהליכי הוצאה לפועל. המבקשת עתרה בתובענה לפסק הצהרתי לפיו המשכנתא בטלה, ולחילופין, כי היא כפופה להגנות העומדות לה מכח דיני הגנת הדייר ודיני ההוצאה לפועל. עיקר טענת המבקשת בתובענה היא כי הניהול הפעיל של החברה היה נתון באופן בלעדי בידי בעלה, ובחתימתה על המשכנתא הוסבר לה על ידו, כי מדובר בהליך פורמלי בלבד. לטענתה, הבנק הטעה אותה בכך

שלא הסביר לה את משמעותה האמיתית של חתימתה זו וכי חתימה כזו מסכנת את בית מגוריה. כן, לדבריה, לא ידעה שהחברה מצויה ביתרת חוב של כ-8 מליון ₪, וכי המשכנתא אמורה לשמש בטחון לחובות בסדר גודל כזה.

3.בית המשפט דחה את התובענה וקבע כי מדובר במקרה קיצוני של נסיון התנערות מחבות על-פי משכנתא. בהתבסס על ראיות שהוצגו נקבע, כי המבקשת היתה שותפה פעילה בניהול החברה, היתה מודעת לגובה חובות החברה, והבינה היטב את משמעות חתימתה על שטר המשכנתא ושעבוד הדירה בעקבותיה. אין המקרה מקים חובת גילוי מוגברת על הבנק בהינתן מעורבותה העיסקית של המבקשת בעיסקי החברה ומעורבותה בניהול חשבונות החברה בבנק. כן נקבע כי המבקשת לא מסרה גרסת אמת בכמה עניינים, וכי היתה מודעת היטב למשמעות חתימתה ולמהות הסיכון שהיא נוטלת על עצמה בכך.

4.על פסק הדין הוגש ערעור המבקשת לבית משפט זה. במקביל לכך מתבקש סעד זמני בערעור לעכב את הליכי כינוס הנכסים על דירת המבקשת. המבקשת חוזרת על עיקר טענותיה העובדתיות שהועלו בבית המשפט המחוזי. אשר להיבט המשפטי, טוענת המבקשת כי בעת האחרונה הרחיבה הפסיקה את חובת הגילוי של הבנק כלפי לקוחות החותמים על שטרי משכנתא, ולפיכך סיכויי הערעור, לטענתה, טובים, בהינתן טענתה כי הבנק הפר את חובותיו על פי חוק לנהוג בתום לב ולקיים חובת גילוי החלה עליו. אשר למאזן הנוחות נטען, כי מאזן זה נוטה לטובתה מאחר שאם תפונה מדירתה במסגרת מימוש המשכנתא כי אז היא תיוותר בלא קורת גג ולא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם תזכה בערעור. מנגד, אם ינתן סעד זמני, לא יגרם לבנק נזק שאינו בר - פיצוי.

5.המשיבים מתנגדים למתן סעד זמני ומשתיתים את עיקר התנגדותם על ממצאיו וקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. לטענתם, סיכויי הערעור קלושים ביותר בהינתן קביעות בית המשפט וממצאיו הנחרצים בדבר היות המבקשת עדה בלתי מהימנה. עוד נטען על ידם כי לענין חיוניות אכיפת המשכנתא ומאזן הנוחות - תכלית המשכנתא היא בפרעון מהיר של החוב, במיוחד מקום שסיכויי הערעור קלושים. כאן, חוב המבקשת עולה על 8 מליון ₪ והחשבון מחוייב בריבית דולרית בכל רבעון, ובכך מתבטא נזקו של הבנק בעיכוב מימוש המשכנתא. יתר על כן נטען, כי המבקשת הינה ערבה בלתי מוגבלת לחשבון החברה בבנק ומכאן שחלה עליה בלאו הכי חבות ישירה כלפי הבנק לחובות החברה גם בלא קשר למשכנתא, ומכאן יש להניח כי המבקשת תיאלץ בכל מקרה לפנות את הנכס בשלב זה או אחר של ההליכים.

6.אין מקום להיענות לבקשה למתן סעד זמני בערעור. כלל הוא כי מקום בו זכה בעל דין בהליך משפטי, יש להתיר לו לממש את פירות זכייתו. שיקול הדעת הנתון לבית המשפט לעכב את ביצוע פסק הדין או ליתן סעד זמני בערעור מותנה בהוכחת שני תנאים מצטברים; ראשית, כי ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור; שנית, כי מבחינת מאזן נוחות, פעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו.

בענייננו, מדובר אכן במימוש משכנתא על בית מגורים, אשר אי מתן צו לעיכובו עלול להביא למצב בלתי הפיך ולקושי ברור להחזרת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. (השווה ע"א 7824/03 פרנקל נ' ידין ). עם זאת, באתי לכלל מסקנה כי אין להורות על מתן סעד כאמור, וזאת נוכח סיכוייו הקלושים של הערעור לאור המטריאה העומדת לערעור ולאור קביעות בית המשפט בפסק הדין נשוא הערעור. כלל הוא כי מי שחותם על מסמך משפטי, ובכלל זה שטר משכנתא, מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו, כדוגמת שטר משכנתא. (ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד ). בית המשפט המחוזי בחן שאלות אלה וקבע קביעות עובדתיות חד משמעיות ביחס לכך, תוך דחיית גרסתה של המבקשת ביחס לנסיבות חתימתה על המשכנתא. קשה לראות כיצד תוכל המבקשת לפתוח בערעור את הסוגיה העובדתית בדבר חבותה על פי המשכנתא, ולכאורה, אין קצה חוט הנראה לעין שניתן להיאחז בו כנימוק ערעור בר-סיכוי להתקבל. לפיכך נראה כי התנאי הראשון הנדרש לצורך עיכוב הליכי מימוש המשכנתא, הקשור בסיכויי הערעור, אינו מתקיים. לאור האמור, דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

המבקשת תשלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך כולל של 7,000 ₪.