ע"א 5321/03 יוסף אדרי נ. כונס נכסים רשמי

מבוא

1.זוהי בקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא), מיום 14.4.03, שניתן בתיק פש"ר 87/02, ובו נדחתה בקשת המבקש, יוסף אדרי (להלן: "המבקש"), להוציא נגדו צו כינוס נכסים ולהכריז עליו פושט רגל.

רקע עובדתי

2.המבקש אשר נקלע לחובות כספיים כבדים אשר בגינם נפתחו נגדו מספר גדול של תיקים בלשכת ההוצאה לפועל, פנה ביום 16.1.02 לבית משפט קמא בבקשה למתן צו כינוס נכסים ולהכרזתו פושט רגל. ביום 31.1.02 נעתר בית המשפט לבקשה, ואף חייב את המבקש לשלם לפרעון חובותיו סכום חודשי של 1500 ₪, החל מיום 1.3.02, וסכום זה הופחת בהמשך על פי עתירת המבקש. דא עקא, ביום 10.9.02 הגיש המשיב לבית משפט קמא חוות דעת בהתאם לסעיף 18ד לפקודת פשיטת הרגל, ובה נאמר כי המבקש לא מסר לבית המשפט ולכונס הנכסים הרשמי גרסת אמת בדבר הדרך בה נוצרו חובותיו, לא סיפק דו"ח על הכנסות והוצאות, ואף לא נתן הסבר ראוי להוצאותיו החודשיות הגבוהות והבלתי סבירות.

ביום 14.4.03, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא בו נדחתה בקשתו של המבקש לכינוס נכסים ולהכרזתו פושט רגל. בית המשפט אימץ את ממצאי הכנ"ר, תוך שהוא קובע כי מעשיו ומחדליו של המבקש לוקים בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, ולפיכך, אין הוא ראוי להגנת בית המשפט.

3.על פסק הדין הגיש המבקש ערעור ויחד עמו את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע. בערעור טען המערער לפגמים ולכשלים שונים בהם לקתה חוות דעתו של המשיב, ואשר עליה נסמך פסק דינו של בית המשפט. את בקשתו לעיכוב ביצוע סומך המבקש על אלה: ראשית , לטענתו סיכויו טובים לזכות בערעור; שנית

, מאזן הנוחות נוטה לטובתו, הואיל וחידוש הליכי ההוצאה לפועל נגדו יגרום לו טרדה ונזק רב. המשיב מתנגד לבקשה.

דיון

4.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה לה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי צד שזכה רשאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו לאלתר, והגשת ערעור לכשעצמה אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע. עם זאת, בית המשפט יטה לעכב ביצוע פסק דין אם הסיכויים לקבלת הערעור גבוהים,ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, במובן זה שביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לו נזק בלתי הפיך.

בשניים אלה לא עמד המבקש. פסק דינו של בית משפט קמא מושתת בעיקר על ממצאים שבעובדה וככזה סיכויי הערעור עליו אינם גבוהים. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול לגרום למבקש נזק בלתי הפיך. המשך הליכי ההוצאה לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי הפיך, שהרי בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תקוים בפני ראש ההוצאה לפועל חקירה אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו.

הבקשה נדחית.