בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
8293/13
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערערת:
פורטונה נעמן
נ
ג
ד
המשיבים:
1.מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל
2.מוריס ממן נעמן
3. מיכאל נעמן
4. חיים נעמן
5. אבי נעמן
6. מאיר נעמן
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.09.2013 בתיק ע"א 838/04 שניתן על-ידי כבוד השופטת ח' הורוביץ
תאריך הישיבה:
כ"ט בשבט התשע"ה
(18.2.2015)
בשם המערערת:
עו"ד משהה חורי
בשם המשיבה 1:
עו"ד האני טרודי
בשם המשיב 2:
עו"ד שלומי נעמן
בשם המשיב 3:
עו"ד אברהם גולדהמר
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1.
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.9.2013 (ת"א 838-04, השופטת ח' הורוביץ ).
2.
הערעור מגולל מסכת של הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים החל משנות השמונים של המאה הקודמת בנוגע להחזקתה של משפחת נעמן במקרקעין בשטח שיפוטה של המועצה המקומית שלומי (להלן: המקרקעין ). לצורך ההכרעה בערעור שבפנינו, נפרט אך את תמציתם של הליכים אלה.
3.
המערערת, פורטונה נעמן, היא אמם של המשיבים 6-2. תחילתם של ההליכים היא בתביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל (כיום, רשות מקרקעי ישראל. להלן: המינהל ) לפינויים של המקרקעין. התביעה הוגשה נגד שלושה מבניה של המערערת, המשיבים 4-2. בסופו של ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 4.12.1981 (להלן: הסכם 81 ). לפי הסכם 81, שנחתם בין המשיבים 4-2 לבין המינהל, שטח מקרקעין שהוגדר בו יישאר בחזקתם של המשיבים 4-2 ושל אמם, והם יפנו לאלתר כל שטח מקרקעין אחר השייך למינהל. בנוסף, התחייב המינהל כי "יכין תוכנית לחלוקת הקרקע עליה נמצאים המבנים למגורים לארבעה מגרשים ששטח של כל אחד מהם לא יעלה על 650 מ"ר", וכי יחכיר למשיבים 4-2 ולאמם, המערערת, את המגרשים הנ"ל בתנאים המקובלים במינהל במקרים כאלה.
4.
עד היום לא בוצע הסכם 81, במובן זה שהמינהל לא הכין תוכנית חלוקה למקרקעין ולא החכיר לבני משפחת נעמן שנזכרים בו מגרשים. חלק מבניה של משפחת נעמן המשיכו לבנות בשטח המתחם ומחוצה לו מבנים שונים נוספים ללא היתר כדין ובניגוד להוראותיו של הסכם 81.
5.
מקץ שנים, הגיש המשיב 2 תביעה נגד המינהל לאכיפתו של הסכם 81. המינהל, מצדו, הגיש תביעה שכנגד לפינויים של מבנים שנבנו על-ידי משפחת נעמן ללא היתר לאחר שנת 1981, חלקם תוך חריגה מהשטח שהוקצה למשיבים במסגרת הסכם 81. בית המשפט המחוזי ניסה, מספר רב של פעמים, לסיים את הסכסוך המתמשך בין הצדדים בדרכי פשרה ללא הצלחה.
6.
במסגרת הדיון, הוצגה לבית המשפט המחוזי תוכנית שהכין המינהל ביחס למקרקעין, שכונתה תוכנית א' . על-פי תוכנית א' המינהל הציע להקצות למערערת ולמשיבים 4-2 ארבעה מגרשים, ששטחם הכולל עולה על השטח שעליו חל הסכם 81. החפיפה בין השטח המקורי של הסכם 81 לבין השטח שנכלל בתוכנית א' היא חלקית, במובן זה, שתוכנית א' חלה על חלק מן השטח שנכלל בהסכם 81 אך לא על כולו, ובנוסף לכך כוללת שטחים נוספים, תוך התחשבות במצב הבנייה הקיים בשטח. תוכנית א' מאפשרת הקצאת ארבעה מגרשים למי שהסכם 81 המקורי התייחס אליהם, באופן שכל אחד מהם יקבל מגרש הכולל את המבנה שבו הוא גר בשנת 1981. הדברים אמורים גם במגרש שנועד למערערת, שכולל את הבית שבו החזיקה בשנת 1981. עוד יובהר כי לפי תוכנית א' נוספו למשפחה בסך הכול 590 מ"ר נוספים, ונקבע כי אלה יוקצו למערערת, ולא למשיבים 4-2, באופן שהמערערת תקבל שטח הכפול מהשטח שהיה אמור להיות מוקצה לה לפי הסכם 81. במסגרת השטח שנגרע ממשפחת נעמן לפי תוכנית א' (בהשוואה להסכם 81) נמצאים בית עץ ופרגולת עץ שנבנו ומחוזקים על-ידי המשיב 6, בן נוסף של המערערת, שלא היה צד להסכם 81, מאחר שבאותה עת היה עדיין קטין.
7.
המינהל הסכים ליישומה של תוכנית א', בתנאי שיסכימו לה כל בני משפחת נעמן ובתנאי שיתחייבו לפנות את השטח שמחוץ למתחם החדש. שאר המשיבים הסכימו למתווה זה, מלבד המערערת והמשיב 6.
8.
בעיקרו של דבר, בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה שבפניו במובן זה שהסכם 81 יקוים לפי המתווה של תוכנית א', חרף התנגדותם של המערערת והמשיב 6. בית המשפט המחוזי ציין כי לא רק שתוכנית א' אינה פוגעת בזכויותיה של המערערת לפי הסכם 81, אלא שהיא אף מיטיבה איתה. בית המשפט המחוזי התייחס לכך שלפי הסכם 81 המינהל התחייב להשאיר במקום רק את ארבעת בתי מגורים שהיו קיימים באותה עת על המקרקעין (של המשיבים 4-2 ושל המערערת). בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המשיב 6 שהיה קטין באותה עת לא החזיק במבנה כלשהו, וכי מבנה העץ והפרגולה שעתידים להיגרע משטחה של המשפחה נבנו ללא היתר בניה ובניגוד מפורש להוראות הסכם 81, אשר הגביל את הצדדים בבניית מגורים נוספים במקרקעין. לכן, כך נקבע, המבנה שבנה המשיב 6 ללא היתר וחרף התנגדות המינהל דינו סילוק יד.
9.
בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי תוכנית א', אשר קיבלה את הסכמת רוב הצדדים הרלבנטיים, מהווה ביצוע בקירוב הגיוני להסכם 81, נוכח המציאות שהתגבשה בשטח.
10.
המערערת הגישה את הערעור שבפנינו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי שגה כשחרג מיישום הוראותיו של הסכם 81 כלשונו תוך שימוש בדוקטרינה של ביצוע בקירוב. לטענתה, לא ניתן היה לחרוג מהוראותיו של הסכם 81 ללא הסכמת כל הצדדים לו, וממילא לא נדרש ביצוע בקירוב כאשר אין מניעה ליישם את הוראות הסכם 81 כלשונן, גם אם הדבר אינו נוח מהיבטם של חלק מן הצדדים. עוד טוענת המערערת כי תוכנית א' גורמת לה לנזקים שכן היא גורעת מהשטחים שבהם החזיקה ואותם השביחה במהלך השנים בציפייה כי אלה יוחכרו לה בהתאם להסכם 81.
11.
המינהל, מצדו, מתנגד לקבלת הערעור וטוען כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות בו. לטענת המינהל, לא זו בלבד שתוכנית א' אינה פוגעת בזכויותיה של המערערת, אלא שהיא אף משפרת אותן ומקנה לה שטח גדול יותר מהשטח שהיה אמור להינתן לה בהתאם להסכם 81. עוד טוען המינהל כי יש לדחות את טענת המערערת לפגיעה בהסתמכות שלה על הסכם 81 מאחר שהבנייה בשטח שעתיד להיגרע במסגרת תוכנית א' נעשתה בניגוד לדין ובניגוד להסכם 81.
12.
לאחר שעיינו בערעור וביתר טענות הצדדים שהונחו בפנינו הגענו לכלל דעה כי דינו להידחות.
13.
בנסיבות העניין, איננו נדרשים להידרש לשאלה האם המקרה שבפנינו מצדיק את החלת הדוקטרינה של ביצוע בקירוב. זאת, מאחר שבסופו של יום, תוכנית א', אשר יושמה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מעניקה למערערת הלכה למעשה את כל הזכויות שהובטחו לה במסגרת הסכם 81.
14.
הסכם 81, אשר המערערת לא הייתה צד לו (אלא רק מוטבת שלו), מקנה לה זכויות במגרש לא מסוים ששטחו
לא יעלה על 650 מ"ר במקרקעין ושעליו נמצא מבנה מגוריה. בפועל, גם במסגרת תוכנית א' מקבלת המערערת את השטח שעליו נמצא מבנה מגוריה משנת 1981, ובסך הכול היא אף מקבלת שטח גדול בהרבה מ-650 מ"ר (שהובטחו לה במסגרת הסכם 81). אכן, משמעותה של תוכנית א' היא גריעה של שטח שהמשיב 6, בנה של המערערת, הקים עליו מבני עץ. אולם, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, המערערת כלל לא הייתה יכולה להסתמך על כך שדווקא שטח זה יוקצה לה במסגרת הסכם 81, וודאי שלא הייתה רשאית לאשר בנייתם שלמבנים אלה על המקרקעין ללא היתר מהמינהל ובניגוד לדין.
15.
אם כן, מסקנתנו היא שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו פוגע בזכויותיה החוזיות של המערערת מכוחו של הסכם 81. למעלה מן הצורך נציין כי דווקא המינהל הוא זה ש"מוחל" על חלק מזכויותיו מכוח הסכם 81, בהסכימו להגדיל את השטח הניתן למשפחת נעמן, חרף התנהלותה, וזאת מטעמים מעשיים הנוגעים לסיומו של הסכסוך רב השנים בין הצדדים ולפיתוח המקום.
16.
ביום 22.2.2015, ערב החתימה על פסק דיננו, הגישה המערערת הודעה משלימה שבה הועלו טענות הנוגעות לאפשרות של תכנון המקרקעין כפי שהועלתה על-ידי המינהל. אינו נדרשים לטענות אלה משום שהערעור שבפנינו אינו נסב על הפן התכנוני של המקרקעין, אלא על פגיעה נטענת בזכויותיה של המערערת.
17.
אשר על כן, דין הערעור להידחות. המערערת תישא בהוצאות המינהל בסך של 15,000 שקל. בנסיבות העניין לא ראינו לפסוק הוצאות לטובת המשיבים 2 ו-3.
ניתן היום
,
ג' באדר התשע"ה (22.2.2015).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת