ע"א 2734/09 שלמה פיוטרקובסקי נ. יגאל ארנון

1.

ביום 1.3.2009 פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' הנשיא א' גורן) בתובענה שהגיש המשיב נגד המערערים בעניין זכויות במניות של חברת סלקום (ישראל) בע"מ (להלן – סלקום ). בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב עמד בעול ההוכחה המוטל על תובע במשפט אזרחי ולכן ניתן צו הצהרתי לפיו מחצית מן המניות המוחזקות על ידי המערערים בסלקום שייכות למשיב, על כל הזכויות שנבעו מכך לרבות דיבידנדים, ועל כך שהוא זכאי לכך שהמערערים יעבירו לידיו את המניות. כן נקבע כי המשיב יהיה זכאי לקבל לידיו את המניות בכפוף הסכמת בעלי המניות בסלקום, ככל שהסכמה כזו נדרשת, בכפוף למילוי התחייבויות כספיות בגין המניות ובכפוף לכל הוראה בדין המתייחסת להעברת מניות בסוג כזה של תאגיד. עוד הוחלט בפסק הדין שלא לחייב בהוצאות, בנימוק כי שני הצדדים לא היו נקיים מפגמים התנהגותיים זה כלפי זה.

2.

ביום 26.3.2009 הגישו המערערים את הערעור שבכותרת. ביום 17.5.2009 הגיש המשיב ערעור שכנגד. הערעור שכנגד נסב על קביעתו של בית המשפט המחוזי שלא לפסוק למשיב את הוצאותיו בהליך. המשיב טען כי זכותו להגשת ערעור שכנגד נעוצה בכך שהחוב שבפסק הדין ופסיקת ההוצאות הינם נושאים הכרוכים זה בזה וחוברים לעניין אחד.

3.

המערערים מבקשים לסלק את הערעור שכנגד על הסף, בנימוק כי אין לו זיקה לערעור הראשי, שאינו עוסק בשאלת הוצאות משפט. נטען בבקשה כי על-פי ההלכה הפסוקה מתחייב סילוק על הסף של ערעור שכנגד לפסיקת הוצאות כשהערעור הראשי אינו כולל השגה על פסיקת הוצאות. טענה זו מבוססת על פסק הדין בע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפורט (טרם פורסם, 14.12.2006) להלן – הלכת יצהרי ). המערערים מדגישים כי אין בערעור הראשי שהגישו כל טענה ביחס להוצאות ניהול המשפט בבית המשפט המחוזי ולכן לא קיימת הזיקה ההכרחית לניהול ערעור שכנגד. המשיב, הוא המערער שכנגד, מתנגד לבקשה. בתגובתו נטען כי מאחר שהמערערים ביקשו בערעורם כי יוטלו הוצאות על המשיב, הם ביקשו למעשה לערער על קביעת בית המשפט המחוזי בעניין הוצאות ועל כן מתקיימת הזיקה הנחוצה.

4.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי בשלב זה אין מקום למחיקת הערעור שכנגד. אמנם, בפרשת יצהרי נדחה ערעור שכנגד שהופנה כנגד מיעוט ההוצאות שנפסקו לטובת המערער שכנגד, אך ההנמקה בעניין זה לא הייתה אחידה. כב' השופטת ע' ארבל פסקה, כי לטענות שהועלו בערעור שכנגד אין זיקה לטענות המופיעות בערעור ולכן דין הערעור שכנגד להידחות. היא ציינה עם זאת, כי "בפסיקה הובעה גם עמדה אחרת לפיה יש לראות בקביעת החיוב ובפסיקת ההוצאות הליך אחד בעל שני שלבים והשאלה אם מדובר ב'עניין אחד' או בשני עניינים שונים לצורך בחינת הערעור שכנגד, צריכה להיבחן לגופה" (שם, פסקה 15 לפסק דינה של השופטת ארבל). השופטת הפנתה בהקשר זה לבש"א 7182/94 זילברמן נ' שנפלד , פ"ד מט(2) 1 ולבש"א 691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה (5) 695. היא חזרה וקבעה, כי לא מצאה במקרה דנן ללכת בדרך זו אך הוסיפה התייחסות גם לגופן של הטענות בערעור שכנגד בנוגע לפסיקת שכר טרחה. כב' הנשיא א' ברק הצטרף לקביעה כי יש לדחות את הערעור שכנגד ואילו כב' השופט א' גרוניס הסכים לדחיית הערעור שכנגד לגופו של עניין. הוא הוסיף כי אינו רואה להידרש לשאלה האם הערעור שכנגד הוגש כדין.

5.

למקרא הלכת יצהרי עולה כי השאלה האם ערעור שכנגד, הנסב על פסיקת הוצאות, מקיים את מבחן הקשר הענייני לערעור העיקרי, נותרה ללא הכרעה חד משמעית. גם אם הלכת יצהרי מצביעה על הקשחה מסוימת של דרישת הזיקה בהשוואה להחלטות שיפוטיות קודמות (ראו, למשל, רע"א 3507/03 כץ נ' מידד (לא פורסם, 20.7.2003); ע"א 3862/04 עיריית פתח תקווה נ' נקר (לא פורסם, 26.7.2004), דומה, כי לא ניתן לבסס עליה קביעה נחרצת כי ערעור שכנגד הנסב על פסיקת הוצאות הוא לעולם בבחינת הליך שהוגש שלא כדין כך שדינו סילוק על הסף. לטעמי, נוכח העמימות הקיימת בסוגיה, המקום לברר את השאלה האם הערעור שכנגד הוגש כדין הוא במסגרת הדיון בערעור ובערעור שכנגד לגופם, לפני הרכב השופטים, ואין מקום להידרש לה בהליכים המקדמיים שלפניי. למשיבים נתונה כמובן הזכות להעלותה בסיכומים ובהשלמת הטיעון בעל-פה.

הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית איפוא. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו. ההחלטה תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.